"דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות , ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע"

אתמול סיימתי כ10 דקות לפני הזמן את הלימוד הקבוע היומי שלי וכדי לא לבטל תורה אז המשכתי ללמוד עם אדם אחר. הוא ביקש ממני שאני אחדש לו משהו אז ישר רצתי להביא לו ליקוטי מוהר"ן לפתוח לו תורה רפ"ב שידועה יותר בתור "אזמרה". התחלת ה"אזמרה" מתחיל בכותרת שרשמתי - "דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות , ואפילו מי שהוא רשע גמור". רבינו מסביר שע"י חיפוש נקודה טובה בחבר שלך אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות! בהמשך רבינו עושה מהלך ומסביר שזה נכון גם לגבי עצמינו, ע"י שנחפש נקודה טובה בעצמנו באמת נוכל להעלות אותנו מכף חובה לכף זכות וע"י זה זוכים לשמחה. קראנו קצת ברפרוף רק כדי להבין את הפשט של רבינו, סיימתי את הזמן והלכתי לשבת קצת עם חבר שהיה אתמול בעבודת לילה להעביר לו את הזמן.
בזמן שישבתי שם אני שומע מאחורי שני בחורים מדברים, על אחד מהם אתה רואה שתפור עליו להיות מצפון ת"א. בהתחלה הם דיברו על מחירי הדירות בתל- אביב בהמשך פוליטיקה וכמובן איך אפשר לקנח בלי להאשים את החרדים בכל המצב. שתקתי כל הזמן, העדפתי גם לא להקשיב יותר מדי כי ידעתי שהשיחה מתנהלת בערך ככה - "החרדים אשמים", "כן, נכון. הפרזיטים האלה, אוכלי חינם וכו'". ידעתי גם שזה תקופה שבה צריך לשתוק בתור חרדי כי אתה אויב הציבור מס' 1 בארץ! בכל השיחה הזאת דאגתי לא להתערב כי אחת מהמידות שאני רוצה לתקן בעצמי זה מידת ההתנצחויות (אני תמיד חושב שאני יודע הכל, שאני צודק וכו' רבינו הזהיר על זה מאוד אז בגלל זה לקחתי על עצמי להשתדל לא להכנס לויכוחים) עד שהם התחילו להוציא דיבת הארץ. פה כבר לא יכלתי לשתוק. הארץ שבמשך אלפי שנים יהודים מכל העולם מתפללים לחזור אליה, אותה הארץ שהבעל שם טוב לא הצליח להכנס אליה ורבי נחמן הצליח להכנס אליה אחרי מסירות נפש אדירה. פה כבר לא יכולתי לשתוק! אז התחלתי לדבר איתם בצורה יפה ולהסביר להם שאין כמו הארץ הזאת (איזה מצחיק זה שבסופו של הדבר החרדי הוא הציוני ביותר) ושאין לנו מה לפחד מהאויבים שלנו. אז לפני שהתחילו את העליהום עליי הרגעתי אותם והסברתי להם שעשיתי שירות מלא של 3 שנים ביחידה קרבית, השתתפתי בעופרת יצוקה ולמרות הכיפה על הראש אני עובד. המשך השיחה התנהלה ביני לבין הבחור מצפון תל אביב. לא ניסיתי לשכנע אותו יותר מדי, כל מה שהוא הטיח בפני אני הסברתי לו בשקט עם חיוך מה אני חושב, ידעתי שהוא לא מקשיב אבל סה"כ רציתי להראות לו שהחרדים לא פרימיטיביים כמו שהוא חושב. בחלק מהדברים הוא ממש התרגז על דברים שאמרתי לו (שהסברתי לו שחזרתי בתשובה מזה שחקרתי ובדקתי, כשהסברתי לו שאני בנאדם שהולך אחרי הראש והשכל. אז הוא התעצבן איך בנאדם חושב יכול להאמין). הייתי צריך לסיים את השיחה לפני שהיא נגמרה אז הצעתי לאותו בחור לקחת ממנו את הפרטים להמשיך לדבר אבל הוא התעצבן שבכלל שהצעתי דבר כזה.
אני מניח שגם אחרי הלילה הזה הוא ממשיך לחשוב שהתורה זה רע, שהאמונה זה לטיפשים וכל החרדים פרזיטים. אני לא חושב שהשיחה איתי תשנה לו את החיים. אבל מה שאני מקווה ב"ה שבזכות הכף זכות שאני דן אותו על זה שהוא מסכן גדל בחברה ששונאת דת והוא התחנך על שנאה אבל בסה"כ יש לו נשמה של יהודי. מי ייתן ובעזרת ה', הכף זכות שאני דן אותו ובזכות רבינו הקדוש .יזכה אותו יהודי לחזור בתשובה שלימה ולא לחזור למקומו שהוא נמצא פה כרגע של הכפירה!


דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות , ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על-ידי-זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה, וזה בחינת (תהלים לז י): "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו", הינו שהפסוק מזהיר לדון את הכל לכף זכות, ואף-על-פי שאתה רואה שהוא רשע גמור, אף-על-פי-כן צריך אתה לחפש ולבקש למצא בו מעט טוב ששם אינו רשע וזהו ועוד מעט ואין רשע, שצריך אתה לבקש בו עוד מעט טוב שיש בו עדיין, ששם אינו רשע, כי אף-על-פי שהוא רשע, איך אפשר שאין בו מעט טוב עדיין, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה או דבר טוב מימיו, ועל-ידי-זה שאתה מוצא בו עוד מעט טוב ששם אינו רשע, ואתה דן אותו לכף זכות, על-ידי-זה אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות, עד שישוב בתשובה על-ידי-זה, זהו "ועוד מעט ואין רשע", על-ידי שמוצא בהרשע עוד מעט טוב, ששם אינו רשע, על-ידי-זה "והתבוננת על מקומו ואיננו", הינו כשתתבונן ותסתכל על מקומו ומדרגתו, ואיננו שם על מקומו הראשון, כי על-ידי שמוצאין בו עוד מעט טוב, איזה נקדה טובה, ודנין אותו לכף זכות, על-ידי-זה מוציאין אותו באמת מכף חובה לכף זכות. וזהו והתבוננת על מקומו ואיננו כנ"ל, והבן:

פרשת שבוע "חיי שרה"

איזה פרשת שבוע מעניינת יש לנו השבוע. זה מתחיל עם פטירת שרה, קניית מערת המכפלה, מציאת זיווג ליצחק, ועוד כל כך הרבה דברים מעניינים וחשובים. אני לא ידעתי על איזה נושא להתמקד פה אבל ברוך השם בסוף ירד לי מבורא עולם לדבר על הפסוק "ויצא יצחק לשוח בשדה".
רש"י על הפסוק- "לשון תפילה כמו ישפוך שיחו".

רבי נחמן כל כך דיבר על עבודת התפילה בשדה- "התבודדות". בליקוטי מוהרן תנינא  תורה כה הוא רשם
"הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וּגְדוֹלָה מִן הַכּל
דְּהַיְנוּ לִקְבּעַ לוֹ עַל כָּל פָּנִים שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר
לְהִתְבּוֹדֵד לְבַדּוֹ בְּאֵיזֶה חֶדֶר אוֹ בַּשָּׂדֶה
וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּטְעָנוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת בְּדִבְרֵי חֵן וְרִצּוּי וּפִיּוּס
לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַך, שֶׁיְּקָרְבוֹ אֵלָיו לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת."
"וְהַנְהָגָה זוֹ הִיא גְּדוֹלָה בְּמַעֲלָה מְאד מְאד
וְהוּא דֶּרֶך וְעֵצָה טוֹבָה מְאד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך
כִּי זאת הִיא עֵצָה כְּלָלִית שֶׁכּוֹלֵל הַכּל
כִּי עַל כָּל מַה שֶּׁיֶּחְסַר לוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
אוֹ אִם הוּא רָחוֹק לְגַמְרֵי מִכּל וָכל מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך
עַל הַכּל יְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ וִיבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל
וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים נִסְתַּתְּמִין דְּבָרָיו
וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתּחַ פִּיו לְדַבֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַך כְּלָל
אַף עַל פִּי כֵן זֶה בְּעַצְמוֹ טוֹב מְאד
דְּהַיְנוּ הַהֲכָנָה שֶׁהוּא מוּכָן וְעוֹמֵד לְפָנָיו יִתְבָּרַך
וְחָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק לְדַבֵּר, אַך שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל
זֶה בְּעַצְמוֹ גַם כֵּן טוֹב מְאד
וְגַם יוּכַל לַעֲשׂוֹת לוֹ שִׂיחָה וּתְפִלָּה מִזֶּה בְּעַצְמוֹ
וְעַל זֶה בְּעַצְמוֹ יִצְעק וְיִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַך
שֶׁנִּתְרַחֵק כָּל כָּך, עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל אֲפִלּוּ לְדַבֵּר
וִיבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַך רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים
שֶׁיַּחֲמל עָלָיו וְיִפְתַּח פִּיו, שֶׁיּוּכַל לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו"

התבודדות זו בעצם תפילה. כיום יש תפילה מסודרת שלוש פעמים ביום. אבל זה לא תמיד היה ככה אלא לפני כאלפיים שנה היא תוקנה ע"י אנשי כנסת גדולה כדי שהתפילה תהיה בפי כל. אבל כל תפילה שמוזכרת בתנ"ך הכוונה לתפילה ממש לדבר עם ה' במילים שלנו, וזה בעצם ההתבודדות. את ההתבודדות אפשר לעשות בכל מקום - בשדה, בית הכנסת, מתחת לשמיכה, רק לא בשירותים! אפשר בעמידה, ישיבה שכיבה. כל אחד לפי הנוחות שלו. מה מדברים? מתחילים בהודיה. מודים לקב"ה על כל דבר טוב שבורא עולם נתן לנו החל מהדברים הקטנים שאנו "רגילים" בהם - משפחה, חברים, שמחה ועד הדברים שלא "טוב" לנו שאנחנו רוצים לשנות. אחרי זה סליחה- מבקשים סליחה על כל הדברים הרעים שעשינו. בהמשך בקשות. לבקש הכל. אבל הכי חשוב זה לבקש שבורא עולם ייתן לנו את התבונה לבקש מה שטוב לנו! אחרי זה מדברים על כל מה שעבר עלינו מאז ההתבודדות האחרונה (צריך להתבודד כל יום ואז בעצם מסכמים כל מה שעבר) וכל דבר שיש להגיד לבורא עולם זה טוב. אבל הכי חשוב לסיים את ההתבודדות במשהו טוב. כי בד"כ איך שמסיימים את ההתבודדות עם זה יוצאים חזרה לכולם ואם יוצאים עם תחושה טובה מההתבודדות אז גם כל העולם מחייך אלינו חזרה! כעיקרון צריך לעשות שעה ביום אבל אני יודע שבהתחלה זה קשה, אם לא מצליחים לדבר זה שבעצם עומדים מול בורא עולם ורוצים לדבר יש בזה עניין גדול מאוד. אז גם אם לא יוצאים מילים אסור להתייאש. ואז בסוף הלב נפתח - יכול להיות בהתבודדות הראשונה ויכול להיות אחרי חודש. אבל כשהלב נפתח אין דבר מדהים מזה! גם אם אתם רואים שהזמן דחוק ויש לכם רק חמש דקות להתבודד זה גם טוב. פעם רבי נתן התבודד רק חמש דקות והוא אמר על זה שאלה היו החמש דקות הגדולות!


ב"ה שנזכה כולנו להיות יהודים כשרים ופשוטים ונזכה לעשות כל יום שעה התבודדות!

למי שרוצה לקרוא עוד אז יש את הספר של רבי נחמן "השתפכות הנפש" ויש את הספר "בשדי יער" של הרב שלום ארוש שליט"א.



קטע מהסרט אושפיזין שמתחיל בהתבודדות, קטע מדהים!

אז מה בעצם קורה שם באומן?!

כמעט חודשיים עברו מראש השנה- חודשיים בהם עלינו וירדנו, שמחנו וכעסנו, ציפינו והתאכזבנו. חודשיים שחיינו.
למרות שזה לא פעם ראשונה שלי באומן (ב"ה גם לא האחרונה) אני עדיין לא מצליח להסביר מה אני מרגיש שם. אנשים ששואלים אותי אם נהניתי אני מגיב להם "אני אמור להנות שם?!". כי אם הייתי רוצה להנות הייתי נשאר עם המשפחה או טס לחופשה קצרה על החוף. מה שבטוח לא הייתי טס  לעיירה נידחת באוקראינה, מצטופף עם אלפי חרדים בשביל לנסות להגיע לקבר ועוד כל כך הרבה דברים הזויים שקורים שם באומן.
אומן זה מעל הזמן, מעל המקום, גבוה מאוד מעלינו. אי אפשר להסביר מה הולך שם. כל שנה זה משהו שונה. מסתובבים שם אלפי אנשים וכל אחד עובר את החוויה שלו בדרך שלו. שנה שעברה העדפתי לחפש את עצמי שם לבד- הלכתי לחדר שלא הכרתי שם איש, אכלתי ארוחת חג עם עשרות אנשים שאני לא מכיר מהם אף אחד, הסתובבתי עם עצמי ובין כל אלפי האנשים הייתי לבד. השנה היה לי משהו אחר לגמרי. הייתי בדירה שאני מכיר את כולם, אכלתי אוכל מוכר מהבית שהקפאנו ובישלנו בדירה, שנו ביחד שירים, כל החוויה היתה ביחד.

מי אתה בעצם רבי נחמן?
רבי נחמן נפטר לפני 200 שנה בגיל 38. רבי נחמן נולד בז'יבוז' בעיירה של סבו הבעל שם טוב מקים תורת החסידות ובהמשך עבר לברסלב, נסע לארץ ישראל לתקופה קצרה ולפני מותו ביקש לעבור אומן למקום שהוכן לו מששת ימי ראשית כדי לתקן נשמות האנשים הקבורים באומן. במשך הרבה מאוד שנים היו מתנגדים גדולים לחסידות ברסלב, היו תקופות בהם בעולם לא היה מניין חסידי ברסלב ואילו היום ברוך השם עשרות אלפים נוהרים כל שנה לרבינו הקדוש. רבי נחמן חיבר בעזרת תלמידו רבי נתן (שקבור בברסלב) ספרים שהראשי מבניהם הוא ליקוטי מוהר"ן. ספרים נוספים שחוברו על ידו ועל ידי תלמידו הם - סיפורי מעשיות, חיי מוהר"ן, ליקוי הלכות וכו'

אז למה ראש השנה?
הקב"ה נתן לרבי נחמן מברסלב מתנה ראש השנה!
לפני שרבי נחמן נפטר, הוא ייחד שניים מתלמידיו הקרובים: רבי אהרן מברסלב ורבי נפתלי מנמירוב, והעמיד אותם כעדים לשבועה לא כל כך רגילה. הוא אמר: "מי שיבוא על קברי ויאמר שם אלו העשרה מזמורי תהילים, וייתן פרוטה לצדקה עבורי, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאוד מאוד, חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו". ואמר: "אשתטח לאורך ולרוחב להיטיב עמו. בפיאותיו אמשכהו ואוציאהו משאול תחתיות. ואני חזק בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר... רק שיקבל על עצמו להבא שלא ישוב אל דרכו הרעה".
כל כך הרבה דיבורים נשמעו מרבינו לבוא אליו דווקא בראש השנה. כשאחד מתלמידיו שאל אותו אם הוא יכול לבוא בתקופה אחרת כי אין לו ממקום בבית המדרש בראש השנה, רבינו ענה לו "אם לאכול אם שלא לאכול, אם לישון אם שלא לישון, אם להתפלל (בכוונה ) אם שלא להתפלל.... רק שתהיו אצלי ראש השנה, יהיה איך שיהיה".

למה לשלם כל כך הרבה כסף?
כשכואב הרגל או הגרון אנחנו הולכים לרופא להיבדק. כשהנשמה כואבת אין שום דבר שיזהיר אותנו מראש. אבל אנחנו חולים אסור להתעלם מזה.
כשבנאדם חולה והרפואה שלו נמצאת בארץ רחוקה אצל ד"ר מסויים, הוא ישלם כל סכום שידרש ממנו, הכסף לא ישחק אצלו תפקיד, רבי נחמן הרופא של הדור הזה. הד"ר שלמד את כולנו איך להלחם בכל המחלות של הדור הזה - עצבות, ייאוש וכו'. ההבטחה הנוראית שהוא נתן מעולם לא הובטחה לפני זה ע"י אף אחד.

מאתיים שנה אחרי ואנחנו ממשיכים לקיים את צוואת רבינו ולהגיע אליו כל שנה ושנה. להצטופף ביחד עם כל סוגי היהודים- חרדי ממאה שערים, דתי לאומי מהשטחים ויהודי עם ראסטות שחזר מהודו. כולם ביחד באהבה. כל הימים האלה אין מריבות, למרות ההמוניות. מחפשים רק איך לעזור, אנשים לא מפסיים לחייך. אי אפשר להסביר את זה בכתב, גם התמונות והסרטונים בקושי משאירים רושם יחסית למה שהולך שם.

כדי להבין מה הולך שם חייבים להרגיש!