אתמול סיימתי כ10 דקות לפני הזמן את הלימוד הקבוע היומי שלי וכדי לא לבטל תורה אז המשכתי ללמוד עם אדם אחר. הוא ביקש ממני שאני אחדש לו משהו אז ישר רצתי להביא לו ליקוטי מוהר"ן לפתוח לו תורה רפ"ב שידועה יותר בתור "אזמרה". התחלת ה"אזמרה" מתחיל בכותרת שרשמתי - "דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות , ואפילו מי שהוא רשע גמור". רבינו מסביר שע"י חיפוש נקודה טובה בחבר שלך אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות! בהמשך רבינו עושה מהלך ומסביר שזה נכון גם לגבי עצמינו, ע"י שנחפש נקודה טובה בעצמנו באמת נוכל להעלות אותנו מכף חובה לכף זכות וע"י זה זוכים לשמחה. קראנו קצת ברפרוף רק כדי להבין את הפשט של רבינו, סיימתי את הזמן והלכתי לשבת קצת עם חבר שהיה אתמול בעבודת לילה להעביר לו את הזמן.
בזמן שישבתי שם אני שומע מאחורי שני בחורים מדברים, על אחד מהם אתה רואה שתפור עליו להיות מצפון ת"א. בהתחלה הם דיברו על מחירי הדירות בתל- אביב בהמשך פוליטיקה וכמובן איך אפשר לקנח בלי להאשים את החרדים בכל המצב. שתקתי כל הזמן, העדפתי גם לא להקשיב יותר מדי כי ידעתי שהשיחה מתנהלת בערך ככה - "החרדים אשמים", "כן, נכון. הפרזיטים האלה, אוכלי חינם וכו'". ידעתי גם שזה תקופה שבה צריך לשתוק בתור חרדי כי אתה אויב הציבור מס' 1 בארץ! בכל השיחה הזאת דאגתי לא להתערב כי אחת מהמידות שאני רוצה לתקן בעצמי זה מידת ההתנצחויות (אני תמיד חושב שאני יודע הכל, שאני צודק וכו' רבינו הזהיר על זה מאוד אז בגלל זה לקחתי על עצמי להשתדל לא להכנס לויכוחים) עד שהם התחילו להוציא דיבת הארץ. פה כבר לא יכלתי לשתוק. הארץ שבמשך אלפי שנים יהודים מכל העולם מתפללים לחזור אליה, אותה הארץ שהבעל שם טוב לא הצליח להכנס אליה ורבי נחמן הצליח להכנס אליה אחרי מסירות נפש אדירה. פה כבר לא יכולתי לשתוק! אז התחלתי לדבר איתם בצורה יפה ולהסביר להם שאין כמו הארץ הזאת (איזה מצחיק זה שבסופו של הדבר החרדי הוא הציוני ביותר) ושאין לנו מה לפחד מהאויבים שלנו. אז לפני שהתחילו את העליהום עליי הרגעתי אותם והסברתי להם שעשיתי שירות מלא של 3 שנים ביחידה קרבית, השתתפתי בעופרת יצוקה ולמרות הכיפה על הראש אני עובד. המשך השיחה התנהלה ביני לבין הבחור מצפון תל אביב. לא ניסיתי לשכנע אותו יותר מדי, כל מה שהוא הטיח בפני אני הסברתי לו בשקט עם חיוך מה אני חושב, ידעתי שהוא לא מקשיב אבל סה"כ רציתי להראות לו שהחרדים לא פרימיטיביים כמו שהוא חושב. בחלק מהדברים הוא ממש התרגז על דברים שאמרתי לו (שהסברתי לו שחזרתי בתשובה מזה שחקרתי ובדקתי, כשהסברתי לו שאני בנאדם שהולך אחרי הראש והשכל. אז הוא התעצבן איך בנאדם חושב יכול להאמין). הייתי צריך לסיים את השיחה לפני שהיא נגמרה אז הצעתי לאותו בחור לקחת ממנו את הפרטים להמשיך לדבר אבל הוא התעצבן שבכלל שהצעתי דבר כזה.
אני מניח שגם אחרי הלילה הזה הוא ממשיך לחשוב שהתורה זה רע, שהאמונה זה לטיפשים וכל החרדים פרזיטים. אני לא חושב שהשיחה איתי תשנה לו את החיים. אבל מה שאני מקווה ב"ה שבזכות הכף זכות שאני דן אותו על זה שהוא מסכן גדל בחברה ששונאת דת והוא התחנך על שנאה אבל בסה"כ יש לו נשמה של יהודי. מי ייתן ובעזרת ה', הכף זכות שאני דן אותו ובזכות רבינו הקדוש .יזכה אותו יהודי לחזור בתשובה שלימה ולא לחזור למקומו שהוא נמצא פה כרגע של הכפירה!
דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות , ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על-ידי-זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה, וזה בחינת (תהלים לז י): "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו", הינו שהפסוק מזהיר לדון את הכל לכף זכות, ואף-על-פי שאתה רואה שהוא רשע גמור, אף-על-פי-כן צריך אתה לחפש ולבקש למצא בו מעט טוב ששם אינו רשע וזהו ועוד מעט ואין רשע, שצריך אתה לבקש בו עוד מעט טוב שיש בו עדיין, ששם אינו רשע, כי אף-על-פי שהוא רשע, איך אפשר שאין בו מעט טוב עדיין, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה או דבר טוב מימיו, ועל-ידי-זה שאתה מוצא בו עוד מעט טוב ששם אינו רשע, ואתה דן אותו לכף זכות, על-ידי-זה אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות, עד שישוב בתשובה על-ידי-זה, זהו "ועוד מעט ואין רשע", על-ידי שמוצא בהרשע עוד מעט טוב, ששם אינו רשע, על-ידי-זה "והתבוננת על מקומו ואיננו", הינו כשתתבונן ותסתכל על מקומו ומדרגתו, ואיננו שם על מקומו הראשון, כי על-ידי שמוצאין בו עוד מעט טוב, איזה נקדה טובה, ודנין אותו לכף זכות, על-ידי-זה מוציאין אותו באמת מכף חובה לכף זכות. וזהו והתבוננת על מקומו ואיננו כנ"ל, והבן:
